💙 החיים של פעם - עם הילד שלי
הכול היה רגוע.
דדי שלי - ילד של אור - תמיד עם חיוך, תמיד עם תקווה.
החיים התקדמו בקצב שלהם, מלאים בשגרה טובה וברגעים של אושר פשוט.

💔 ואז לפני שבע שנים, הבן שלי, דדי, נעלם
הרכב שלו נמצא נטוש - עם סימני דם.
מאותו רגע - לא ידענו דבר.
האם הוא חי? האם קרה אסון?
החיים שלי נעצרו - והפכו לשבע שנים של גיהנום.

שבע שנים של סבל, של לילות בלי שינה,
של מחשבות שלא נתנו לי מנוחה:
איפה הוא? סובל? פצוע? לבד?
שבע שנים של חיים בלי חיים,

הלכתי, דיברתי, נשמתי -
אבל בתוכי, הכול היה כבוי.

🕯️ לא הפסקתי לחפש. לא הפסקתי לקוות.

כל מה שנותר בי - היה הרצון למצוא אותו.
כל מה שהחזקתי - הייתה התקווה הקטנה,
שאולי יום אחד - אשמע את השם שלו שוב.
לא הפסקתי לחפש. לא הפסקתי לקוות.

לבסוף, פניתי לתוכנית “אבודים” עם צופית גרנט – ששם הקדישו לדדי שלושה פרקים שלמים:
📺 פרק 1 | פרק 2 | פרק 3

וגם אחרי כל זה - לא קיבלתי תשובות. לא קיבלתי כיוון.
כמעט נאלצתי להיפרד מהתקווה.

✨ ואז קרה הלא ייאמן
תמונה אחת, ששלח אזרח מארה”ב, הובילה לדדי שלי.
הוא נמצא. 
חי.
אחרי שבע שנים.

מאחורי השם ״דדי״ מסתתר מסע הישרדות לא יאמן.
במשך שבע שנים הוא נדד ממקום למקום, לעיתים בלי תעודת זהות, בלי כסף, ובלי מקום לישון בו.
הוא עבר בין ערים ומדינות, חי ברחובות, נמלט ממצבים קשים, הסתתר, ניסה לשרוד יום ביומו - לעיתים פשוט להישאר בחיים.

🚶‍♂️ דדי - סיפור של הישרדות

אחרי שנשדד, הוכה, ושקע בחובות כבדים - משהו בו נשבר.
הוא האמין שעדיף למשפחה בלעדיו.
הוא נעלם - לא כי לא רצה שימצאו אותו,
אלא כי הרגיש שהוא נטל, בושה, כישלון.

במשך שבע שנים הוא נדד,
מבלי שידע מה מחכה לו מחר -
בלי זהות, בלי כסף, בלי מקום לישון בו.

הגוף שלו נשחק.
השיניים שלו נהרסו כמעט לחלוטין.
הוא לא זכה לבדיקות רפואיות בסיסיות, ולא לטיפול שנדרש.
כל פנייה לעזרה הפכה למסע בפני עצמו.

הנפש - אולי היא זו שנפגעה הכי הרבה.
הוא מתמודד היום עם טראומות עמוקות, תחושות נתק, חרדה וחוסר יציבות.
הוא איבד אמון, שקט, ביטחון.

ומעבר לכל זה - הוא סוחב על הגב חובות כבדים.
חובות שמכבידים עליו - ועליי.

👩‍🦳 ואני - אסתר, אמא שלו

כשהוא חזר - הלב שלי עצר. רעדתי.
הבן שלי חי. חזר אליי.
אבל הוא חזר שברירי, פצוע, מבולבל - והלב שלי נשבר יחד איתו.

בחודשים האחרונים גם אני עברתי משבר משלי.
נפלתי, שברתי את האגן, אני מתקשה ללכת, והבריאות שלי לא טובה.
אבל אני מחזיקה מעמד, כי יש לי מטרה אחת:
לעזור לדדי לקום. לחבק אותו. להחזיר לו את התחושה שהוא לא לבד. שלא יפול שוב.

💛 אני מבקשת מכל הלב - תעזור לנו להתחיל מחדש
לי - כאמא, ששברה את ליבה ואת גופה בדרך.
ולדדי - הבן שלי, שהגיע מהתחתית, ומבקש רק הזדמנות לחיים חדשים.

באהבה ותקווה,
אסתר.

"אף אחד לא האמין שהוא חי": ההתפתחות הדרמטית אחרי שבע שנים של חיפושים

"עדיין יש לי תקווה שאני אמצא את דדי": תעלומת ההיעלמות מגיעה לשיא

אימה אמריקנית: צופית גרנט יצאה לחפש ישראלי שנעלם באחת הערים המסוכנות בעולם